החלטה
לפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר.
התובע מאוגד כאגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: המושב). הנתבעים הם חברי המושב ומחזיקים במסגרתו במשק חקלאי.
לטענת המושב, הוא מנהל עבור הנתבעים כרטיס הנהלת חשבונות (להלן: הכרטיס) בו מפורטים חיובים וזיכויים כספיים שונים. המושב טוען כי על הנתבעים חובה לסלק כל יתרת חוב הנוצרת בכרטיס, לרבות הוצאות מימון הנגרמות למושב בשל החוב, וזאת בין מכוח הסכמת הנתבעים במפורש או מכללא ובין מכוח הוראות התקנון. על בסיס האמור נאמר כי יתרת חובם של הנתבעים נכון ליום 30.9.09 מסתכמת ב-54,861 ₪; הוא סכום התביעה.
הנתבעים הגישו בקשות שונות ובהן בקשת רשות להתגונן. הבקשה כוללת מספר טענות עיקריות. ראשית, נטען כי דינה של עיקר התביעה להידחות מפאת התיישנות. זאת מן הטעם כי הכרטיס נוקב ביתרת פתיחה בחובה בסך 40,511.32 ₪ שנוצרה לפני למעלה מ-7 שנים ממועד הגשת התביעה, כאשר עיקר החיובים שנוצרו לאחר יתרת הפתיחה הם חיובי ריבית. עצם הרישום של החוב בכרטיס מלמד כי החוב התגבש כבר באותו מועד המצוין בכרטיס ומכיוון שכך התביעה התיישנה. שנית, נטען כי התביעה נעדרת בסיס חוזי. לטענת הנתבעים, היה על התובעת לפרט כל אחד מן החובות הנזכרים בכרטיס ולהצביע על מקורו. בהיעדר פירוט כזה אין בסיס חוזי לכל אחד מן החיובים. עוד נאמר כי תביעת הריבית נעדרת בסיס חוזי וכי חיובי הריבית אינם מוסכמים. לבקשת הנתבעים צורף תצהירה של גב' עופרה גוטסמן, נתבעת 2. הגב' גוטסמן מציינת בתצהירה כי הנתבעים אינם חייבים דבר למושב. אדרבא, לטענת הנתבעים המושב הוא החייב להם כספים וזאת בין השאר מכוח התחייבות שסומנה א'. נספח א' לתצהיר הוא כתב התחייבות של ועד המושב, בשם המושב, המתחייב לשלם לנתבעים, על פי בחירתם, אחד מאלה: (1) העברה לזכות הנתבעים את הכספים המגיעים לזכות משק 55 בעקבות זיכוי בריבית משנת הכספים 1986-87; (ב) לשלם בשם ובמקום הנתבעים את מלוא החובות הרובצים בגין משק זה לזכות הסוכנות היהודית ועידוד בע"מ. עוד ציינה גב' גוסטמן כי היא משלמת באופן מסודר את חובותיה השוטפים בשל מגוריה במושב.
במועד הדיון נחקרה גב' גוטסמן על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ במסגרת הדיון הוגשו, בהסכמה, מוצגים מ/1-מ/3 שהם בעיקרם תכתובת בין ב"כ הצדדים בעניין דרישה לקבלת מידע ומסמכים בעניין התובענה.
דיון והכרעה
התיישנות
אני סבור כי יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן בטענת התיישנות. עיון בכרטיס מעלה כי כבר בשנת 2000 נרשמה בו יתרת חוב בפתיחתו בסך של כ-40,511 ₪. מכיוון שממועד התגבשות החוב – שוודאי אינו יכול להיות מאוחר למועד רישומו בכרטיס – ועד למועד הגשת התביעה חלפו למעלה משבע שנים הרי שלא מן הנמנע כי לנתבעים עשויה לעמוד טענת התיישנות כנגד חלק מן הסכום הנתבע. ב"כ המושב מפנה בסיכומיו לסעיף 131 לתקנון לצורך הסבר בדבר מועד יצירת עילת התביעה. סעיף זה קובע כי "חבר האגודה שיקבל הלוואה ממנה למטרה מסוימת וישתמש בה לא למטרה זו – יהא חייב להחזיר את ההלוואה הזו מיד לאחר דרישת ועד ההנהלה לעשות זאת בתנאים שיקבעו על ידי ועד זה, במלואה או אחרת, הכול לפי החלטת הועד". ספק אם יש לסעיף תחולה בענייננו שהרי הסעיף עוסק בהלוואה שניתנה למטרה מסוימת ונעשה בה שימוש שונה. בענייננו, המושב כלל אינו טוען כי מסר הלוואה לנתבעים והללו עשו בה שימוש שונה מזה שלשמה היא נלקחה.
גם אם נניח כי יש ממש בטענה, וכאמור ספק בעיני אם כך הוא, עדיין היה מקום להשקפתי ליתן לנתבעים רשות להתגונן. תקנה 9 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבת את התובע לנקוב בכתב התביעה בעובדות המלמדות על עילת התביעה ואימתי נולדה. בענייננו, ככל שניתן להסכים לטיעון לפיה מועד יצירת עילת התביעה הוא עם מועד הדרישה, הרי שהיה על המושב לפרט בכתב התביעה כי זכות התביעה מתגבשת עם מועד הדרישה ולציין בבירור מהו מועד הדרישה הראשונה ששוגרה לנתבעים. המושב הסתפק בענייננו בטענה סתמית ומעורפלת שאינה נוקבת במועד קונקרטי לפיה "הנתבעים נדרשו פעמים רבות לסלק את חובם למושב אך נמנעו ועודם נמנעים מלעשות כן" (סעיף 6). הימנעות המושב מציון מועד קונקרטי בו שוגרה לראשונה דרישה כדין, לשיטתו, לנתבעים לשם סילוק החוב מונעת מן הנתבעים את האפשרות לטעון להתיישנות החוב. בנסיבות אלה אני סבור שיש ליתן לנתבעים רשות להתגונן על מנת לברר מהו המועד המדויק בו נולדה, אם בכלל, עילת התביעה של המושב נגד הנתבעים ולבחון האם אכן עומדת לנתבעים טענת התיישנות.
היעדר בסיס חוזי לתביעה וחיובי הריבית
אינני סבור כי ניתן לקבל את טענת הנתבעים כי התביעה וחיובי הריבית שהתווספו לה נעדרים בסיס חוזי. בתקנון האגודה נקבע כי "האגודה תוכל לתת הלוואות, מקדמות ואשראי, בהתאם להנחיות האסיפה הכללית ובכפיפות למטרות האגודה, המפורטות בתקנון זה" (סעיף 129). ובהמשך נאמר:"שיעור ההלוואות, המקדמות או האשראי שינתנו על ידי האגודה, וכן תנאיהם, יקבעו על ידי ועד ההנהלה" (סעיף 130). לטעמי, יש בהוראות שהובאו לעיל בסיס חוזי מספיק לתביעה דנא כמו גם לחיובי הריבית המתווספים לה. נזכור בהקשר זה כי הנתבעים טענו כי על התובעת לפרט כל אחד מן החובות הנזכרים בכרטיס ולהצביע על מקורו. לאחר כתיבת דברים אלה הוחלפו בין הצדדים מוצגים מ/1 –מ/3 ועל כן ברי כי ככל שהייתה בפי הנתבעים טענה כי אחד מן החובות או יותר נוצר שלא על בסיס חוזה או הסכמה, היה עליהם לתקן את בקשת הרשות להתגונן ולצרף תצהיר משלים המפנה באופן קונקרטי לחיובים שלגביהם נטען כי אין יסודם בהסכם או בהוראות התקנון. דבר זה לא נעשה.
טענות גב' גוטסמן
מרבית טענותיה של גב' גוטסמן בתצהירה הן טענות בעלמא. כך, כדוגמה, הטענה כי הנתבעים אינם חייבים דבר למושב וכי המושב הוא החייב להם כספים. הטענה "אינני חייב" אינה עובדה אלא מסקנה שטעונה פירוט וביאור. באין פירוט וביאור לטענה דינה להידחות.
אין בידי לקבל את הטענה כי יש לקזז מן החוב נשוא התביעה את החוב נשוא כתב ההתחייבות שצורף כנספח א' לתצהיר. בתצהיר לא הוסבר מהו הסכום אותו חייב ועד המושב לנתבעים לפי כל אחד מן החלופות המפורטות בנספח א'; לא צוין בתצהיר איזו חלופה נבחרה על ידי הנתבעים ולא צוין כי הנתבעים הודיעו למושב אודות החלופה שנבחרה ואילו המושב נמנע מלבצע עדכון של הכרטיס בהתבסס על הודעת הנתבעים. בהיעדר פירוט מספיק לטענה, נראה כי דינה להידחות.
את הטענה כי הגב' גוטסמן משלמת את חובותיה השוטפים בשל מגוריה במושב יש לקבל אולם כעולה מעדותה בבית המשפט, אין בכך כדי להעלות או להוריד בשים לב לכך שהיא הודתה בעדותה כי כל התשלומים ששילמה קיבלו ביטוי בכרטיס [עמ' 1 ש' 13-14].
גב' גוטסמן ציינה בתצהירה כי בטור החיובים בכרטיס נרשמו החיובים 13,440 ₪ ו-27,000 ₪ ולא ידוע לה מה פשר הדבר. לאחר כתיבת דברים אלה בתצהיר נערכה, כאמור, חליפת המוצגים מ/1-מ/3 בין ב"כ הצדדים באופן שהבהיר די הצורך את פשר החיובים. מכיוון שלא הוגשה בקשה לקבל רשות לתיקון בקשת הרשות להתגונן ולא צורף תצהיר משלים בעניין חיובים אלה, לא ניתן ליתן רשות להתגונן בהתבסס על הטענה כי פשר החיובים בכרטיס אינו ברור לגב' גוטסמן.
התוצאה
תוצאת הדברים היא, כי ניתנת לנתבעים רשות להתגונן בטענות שפורטו לעיל. התצהיר התומך בהתנגדות ישמש, בנקודות לגביהן ניתנה רשות להתגונן, ככתב הגנה. התיק יועבר למנ"ת לשם ניתובו למסלול המתאים. הוצאות הליך זה יקבעו בפסק הדין.
ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ב, 06 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.